פסק-דין בתיק עת"א 31728-11-12

העותר, בעבר חייל בצה"ל, הורשע בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, מסירת ידיעות לאויב, גילוי 9

ידיעות, קשר לפשע והתנהגות שאינה הולמת. בית דין צבאי גזר עליו עונש של 6 שנות מאסר לריצוי

בפועל. העותר טען בעתירה הקודמת כי אין מקום להגדירו כאסיר ביטחוני, מאחר ואין הוא קשור לארגוני טרור והוא אינו משוייך לאסירים הביטחוניים המצויים בבתי הכלא בישראל. לטענתו, סיווגו כאסיר ביטחוני, למעשה, פוגע בזכויותיו. זאת הן מהטעם של שיבוצו בכלא בין אסירים ביטחוניים, ובין מהטעם שנמנעת ממנו האפשרות לצאת לחופשה.

בעתירה הקודמת נפסק כי ככל שהעתירה מופנית כנגד סיווגו של העותר כאסיר ביטחוני - העתירה נדחית. עוד נפסק כי ככל שהעתירה מופנית כנגד החלטות שהתקבלו בעבר, ולפיהן נדחתה בקשתו של העותר לצאת לחופשה - העתירה נדחית . עם זאת הורה בית המשפט כי  בשים לב לחלוף הזמן מעת שהתקבלו המידעים, על בסיסם ניתנו ההחלטות בעניינו של העותר, כי תיערך בדיקה חדשה של בקשת העותר לצאת לחופשה, כאשר במסגרת הבדיקה יבחנו גורמי הביטחון מידעים עדכניים. צוין בפסק הדין כי לעניין זה, כי על פי מזכרי שב"כ, נראה כי הגורם הביטחוני אשר יהיה מקום לשמוע את עמדתו, מעבר לשב"כ, הוא צה"ל. בהתאם הורה בית המשפט כי תיערך בדיקה עדכנית של מידעים בעניינו של העותר, ולאחר מכן ישקול נציב שב"ס, על בסיס המידעים, אם יש מקום לאשר את יציאתו של העותר לחופשה, וזאת כחריג לאסירים ביטחוניים, ובהתאם לסמכותו של נציב שב"ס כחוק.

כעת בפני עתירה חדשה במסגרתה מבקש העותר כי בית המשפט יורה להוציאו לחופשה. העותר טוען כי התנהגותו תקינה וכי אין כל עילה למנוע את יציאתו לחופשה, מעבר לסיווגו כאסיר בטחוני. עוד טוען העותר כי בהמשך לעתירה הקודמת נבחן עניינו וכפי שעולה מתגובת שב"כ שהוגשה לעיון בית המשפט אין למעשה כל מידע חדש בעניינו של העותר ומכאן שאין גם כל הצדקה למניעת יציאותיו לחופשות. 

ב"כ שב"ס מבהיר בתגובתו כי תנאי להוצאת אסיר בטחוני לחופשה הוא שיתקיימו שני תנאים במצטבר. הראשון הוא שהאסיר לא יהיה קשור לארגון עוין. תנאי זה מתקיים במקרה שבפנינו. התנאי השני הוא שיש לקבוע בצורה פוזיטיבית שהוצאת האסיר לחופשה לא תסכן את בטחון המדינה. לעניין זה קובעת חוות דעתו של השב"כ כי לא ניתן לקבוע כי הוצאת העותר לחופשה לא תסכן את בטחון המדינה. בהתאם החלטת שב"ס שלא להוציא את העותר לחופשה היא החלטה סבירה שהתקבלה בהתאם לפקודה ומטעמים סבירים וענייניים.

ב"כ המדינה ציין כי בין לבין דחה בית הדין העליון לערעורים של צה"ל ערעורים  של על גזר דינו של העותר. צוין כי דעות השופטים לעניין הערעור נחלקו בין אלו הסברו כי יש להחמיר ובין שסברו שיש להקל בעונש ובסופו של יום נשאר העונש על כנו. ב"כ המשיבה 2 הפנה לאמור בפסק הדין כדי לתמוך בעמדת המדינה כי לא ניתן לקבוע שהוצאת העותר לחופשה לא תסכן את בטחון המדינה וביקש, מהטעמים שפורטו בטיעוניו, לתמוך בעמדת שב"ס והשב"כ שלא להוציא את העותר לחופשה.

עיינתי בכל החומר שהוגש ע"י המדינה. כפי שצוין בדו"ח שירות הביטחון הכללי  שסווג כ"שמור" וצוטט בדיון בפני- אין למעשה  כל מידע חדש ועדכני המצביע על מסוכנות קונקרטית מהוצאת העותר לחופשה. המסוכנות הנשקפת מהעותר היא מסוכנות הטבועה בעצם המעשים שבביצועם הורשע, ועל כך אין חולק. גם האמור בפסק דינו של בית הדין הצבאי לערעורים מדגיש את המסוכנות במעשים עליהם נשפט העותר ואולם מעצם טבעו אינו מצביע על מסוכנות הנשקפת כעת מהוצאת העותר לחופשה.  יודגש עוד כי מהעולה ממסמכי שב"כ לא הוצגה לשב"כ כל עמדה עדכנית של גורמי צה"ל בעניינו של העותר. למעשה ניתן לומר על בסיס מכלול הדוחות שהגיש שב"כ במהלך הדיונים בעניינו של העותר כי המסוכנות הנשקפת ממעשיו של העותר בעבר (המעשים בגינם הוא מרצה את מאסרו) ביחד עם המשך המתיחות בגבול הצפון ותופעות נוספות של גורמים המנסים ליצור קשר פלילי ובטחוני עם גורמים עוינים, כל אלו מותירים את חזקת המסוכנות הנשקפת מהוצאת העותר לחופשה בעינה. מטעם זה, ובהעדר אפשרות לשלול מסוכנות, התקבלה העמדה לפיה לו יוצא העותר לחופשה.   

לגישתי עמדה כוללנית זו לא יכולה לעמוד. הוראות הפקודה לפיהן יש לקבוע כי הוצאת אסיר בטחוני לחופשה מחייבת מסקנה כי הוצאתו אינה מסכנת את בטחון המדינה והפירוש שניתן ע"י המשיבים יוצר למעשה חזקת מסוכנות חלוטה שלעולם לא ניתן יהיה לסתור אותה. כפי שעולה מדו"ח השב"כ אין כל מידע קונקרטי בעניינו של העותר. שב"כ מוסיף כי מעבר לאותם נתונים ידועים בעניין תופעות הקשורות למתיחות בגבול הצפון אין לו כל מידע קונקרטי בנוגע לעותר ואף צה"ל לא העביר כל מידע לעניין זה. ואולם אין לשב"כ מידע השולל מסוכנות ומכאן עמדתו. לא ברור מהאמור לעיל כיצד יכול להיות מידע השולל מסוכנות באופן מוחלט. קבלת עמדת השב"כ וגורמי הביטחון במקרה זה יוצרת, בפועל, חזקה חלוטה של מסוכנות שעותר מסוגו של האסיר שבפני לא יוכל לסתור לעולם, גם לאחר שיסיים לרצות את מאסרו. נראה שפרשנות זו היא בלתי סבירה ויש בה משום הפקעת שיקול הדעת המנהלי מגורמי שב"ס ומסמכותם לבחון את עניינו של כל אסיר, לרבות אסיר בטחוני.

אוסיף עוד כי כמו בעניינו שלכל אסיר, גם בעניינו של העותר, המסקנה כי לא ניתן לשלול מסוכנות באופן מוחלט אין משמעה בהכרח כי לא ניתן להוציא עותר לחופשה. על שב"ס וכל יתר הגורמים הקשורים להוצאת אסירים לחופשה לבחון את האפשרות להוציא אסיר לחופשה בתנאי פיקוח שיאיינו כל מסוכנות אפשרית, ככל שניתן להצביע על כזו. כל זאת במסגרת סבירות הפעלת שיקול הדעת המנהלי. כך למשל, וככל שהדבר נוגע לעותר, ובהעדר מידע קונקרטי על מסוכנות מחד ובהתחשב בעובדה שהמסוכנות הכללית שעלתה מהמעשים בגינם הורשע קשורה לגבול הצפוני, נראה כי ראוי הוא שגורמי הפיקוח על אסירים ביטחוניים יבחנו, בין היתר, את האפשרות להוציאו לחופשה במסגרת של מסלול מדורג כך שבתחילה יצא לחופשות קצרות באמצעי פיקוח נוקשים ובהרחקה מזירת הסכנה ורק אם יתברר כי לא נגרם כתוצאה מכך כל סיכון ישונו בהדרגה בעתיד תנאי החופשות. על רשויות המנהל הקשורות בנושא להפעיל את שקול דעתן בסבירות ועל בסיס תשתית עובדתית עדכנית ואין מקום לכבילת שיקול הדעת המנהלי על בסיס חזקות עובדתיות חלוטות שהן פועל יוצא של הרשעת האסיר ואינן נתמכות בכל ראיה עדכנית לעניין רכיב המסוכנות.  

יוער לעניין זה כי בשים לב לעמדת השב"כ לא בחן שב"ס כלל את כל יתר הנתונים הנדרשים לשם הוצאת העותר לחופשה כגון: התנהגות בכלא, עמדת משטרה וכד'. לא לכך התכוון המחוקק שאם לא כן היה נרשם בפקודה לעניין חופשות כי החלטה בעניין הוצאת אסיר בטחוני לחופשה מסורה לשיקול דעתו הבלעדי של שירות הביטחון הכללי.  העובדה שהסמכות לעניין זה נמסרה לשב"ס מטילה עליו את חובת שיקול הדעת העצמאי, תוך מתן משקל ראוי לעמדת השב"כ, כמו גם יתר הגורמים האמונים על ההגנה על שלום הציבור ובטחון המדינה. העובדה שצה"ל נמנע ממסירת כל עמדה עדכנית בעניינו של העותר, על אף האמור בהחלטתו של בית המשפט בעתירה הקודמת, גם היא צריכה לבוא בחשבון במסגרת מכלול השיקולים בעניינו של העותר.  

אשר על כן ובסיכומו של דבר אני מורה כי עניינו של העותר ובקשתו לצאת לחופשות יוחזר לבחינה של שב"ס וזאת בשים לב לכל האמור לעיל. שב"ס ישקול את כל הנתונים שבפניו ויבחן את כל האפשרויות להוצאת העותר לחופשה, תוך שימת דגש על איון מסוכנות לביטחון המדינה ובתוך בחינה פרטנית של מכלול הנתונים הנדרשים לעניין.

בחינת שב"ס והחלטתו ימסרו לעותר לא יאוחר מיום 10/2/2013. לעותר שמורות זכויותיו לעניין כל החלטה שתתקבל. 

יודגש כי לגופו של עניין אינני מביע כל עמדה.   

כל החומר שהוגש לעיוני, על סיווגיו השונים, יוחזר לפרקליטות ויועמד לעיונו של בית משפט מוסמך, ככל שהדבר יידרש.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים וכן לעותר באמצעות מחלקת האסיר של שב"ס.

ניתן היום,  כ"ד טבת תשע"ג, 06 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.